לדאוג שיהיה מי שידאג לך- ייפוי כוח מתמשך

על ההבדלים בין אפוטרופסות לייפוי כוח מתמשך

​

אפוטרופוס הוא מי שהתמנה כאחראי על אדם אחר שאינו מסוגל לדאוג לצרכיו האישיים, לצורכי טיפול בענייניו וברכושו. ישנם שני סוגי אפוטרופוס – טבעי או ממונה. הגדרת האפוטרופוס הטבעי מתייחס להורים,  שהם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, עד הגיעם לגיל 18. לעומת זאת, אפוטרופוסים ממונים הם אפוטרופוסים אשר מתמנים על ידי בית המשפט או לבקשת צד מעוניין. צד מעוניין יכול להיות, למשל, ילדים שאינם מסוגלים לדאוג להוריהם בגיל השלישי, בין היתר בשל מגורים מחוץ לגבולות המדינה.  לעיתים נדרש מינוי אפוטרופוס כאשר המדינה מוצאת כי הורה אינו מסוגל להעניק לילדו הקטין או בעל הצרכים המיוחדים את הנדרש לו.

​

בבקשה למינוי אפוטרופוס מעורבים מספר גורמים. הראשון הוא מי שעבורו נדרש האפוטרופוס, דהינו, החוסה. השני הוא מי שמבקש זאת עבורו, השלישי הוא מי שמתמנה לתפקיד, ולכל אלה מצטרף צד נוסף – המדינה, באמצעות נציגי האפוטרופוס הכללי ומשרד הרווחה. גורמים רשמיים אלה, אמונים על שמירת זכויותיו של החוסה ופיקוח על אופן תפקודו של האפוטרופוס שמחויב לבצע את הנדרש ממנו או על פי חוק ו/או בהתאם להוראות הגורמים המטפלים.

​

לעומת זאת, ייפוי כוח מאפשר להעביר סמכות לאדם מסוים לפעול בעניינים שונים  של אדם אחר, על פי בחירתו והוא מכונה 'ייפוי כוח מתמשך'. בהליך זה ניתן למנות מיופה כוח שיהיה מוסמך לפעול בשמו של אחר בנושאים שונים - אם בתחום האישי ו/או בתחום הרכוש.

​

ההבדלים בין ייפוי כוח מתמשך לאפוטרופסות

​

ההבדל המשמעותי ביותר נוגע לכשרותו המשפטית של האדם לו ממנים אפוטרופוס. מינוי אפוטרופוס לאדם, מנשל ממנו את כשרותו המשפטית והוא הופך ל-'חוסה'. במקרים אלה האוטונומיה של אדם נפגעת והוא אינו יכול עוד לקבוע לעצמו את מהלך חייו, גם אם האפוטרופוס מחויב תמיד לשאול את החוסה לעמדתו ורצונו. מינוי אפוטרופוס לאדם אינו בהכרח מהלך חד צדדי ובלתי הפיך. עם זאת, עבור החוסה, זהו בהחלט מהלך שיש בצדו השלכות כבדות משקל.

​

מיופה כוח מתמשך הוא אדם שהתמנה על פי רצונו ולבקשתו של מייפה הכוח שהחליט בעצמו מי יימלא את התפקיד ואת הוראותיו על הצד הטוב ביותר עבורו. במקרה זה, בידיו של מייפה הכוח, גם לאחר היכנסו של ייפוי הכוח לתוקפו, עדיין נשארות השליטה, הכשרות המשפטית והסמכות לקבל החלטות עבור עצמו.

​

את מיופה הכוח אדם בוחר בעודו צלול והוא זה שנותן את ההוראות המגדירות את מסגרת אחריותו וסמכותו של מיופה הכוח. אפוטרופוס, לרוב, מתמנה עבור אדם שאינו כשיר ועל כן לא תמיד ניתן לקבל את עמדתו לעניין זהותו ו/או לצרוך באפוטרופוס. עם זאת, במידה שהדבר ניתן, בתי המשפט והמדינה יבקשו את עמדתו של החוסה. את יכולתו של החוסה להביע את עמדתו יש לגבות במסמך רפואי כגון חוות דעת של פסיכיאטר, פסיכוגריאטר או כל רופא המוסמך לחוות דעתו לגבי כשירותו של אדם.

​

כמו כן, מיופה כוח מקבל הוראותיו מידי מעניק ייפוי הכוח. ההוראות נרשמות ומתועדות בגוף המסמך עצמו על ידי מייפה הכוח ובחתימת ידו. אפוטרופוס, לעומת זאת, מונחה על פי הכללים המופיעים בחוק ובתקנות, ועל פי הוראות מנחות אותן הוציא האפוטרופוס הכללי.

מתוך כל אלה, ניתן לומר, שההבדל המהותי בין אפוטרופוס ומיופה כח מתמשך טמון באוטונומיה ובכשרות המשפטית של האדם שהכוח, או הזכות, להחליט החלטות, עובר ממנו הלאה.

​

**המאמר אינו תחליף לייעוץ משפטי בידי עורך דין. האמור מעניק מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואף לא חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.